כמה עולה לשנות את הגישה
מאת יעל גרוס
יש אנשים
שמתקשים להיכנס לבניין משרדים, לעלות במעלית או להגיע למסעדה
ולהזמין
ארוחה
מה יותר
פשוט מלהיכנס למסעדה ולהזמין ארוחה? פותחים את הדלת, עולים כמה
מדרגות,
בוחרים
שולחן, מתיישבים, מקבלים תפריט, קוראים ובוחרים - ומזמינים. האוכל
כבר
בדרך
אליכם.
אבל לא
לכולם זה פשוט כל-כך. מתברר ש-%10 מהאוכלוסיה חייבים לברר לפני
שהם
הולכים
למסעדה אם הם יכולים להגיע אליה, לשבת בה ולהזמין מהתפריט. מדובר
באנשים
קשי-הליכה
או בכיסאות גלגלים; בבעלי קשיי-ראיה או בעיוורים; בכאלה שיש להם
קשיי
שמיעה או
שסובלים מחירשות. לגביהם, לא כל בית עסק הוא נגיש, לא כל מבנה הוא
מקום
שיוכלו
להגיע אליו.
בדרך כלל,
דנים בבעיית הנגישות לאנשים עם מוגבלות כנושא אנושי: בגלל קיומם
של
מקומות רבים
שהם לא נגישים, נידונים בעלי מוגבלויות לסגירות חברתית, ולמעשה
הם
מופלים לרעה
בגלל המוגבלות.
אבל ישנו גם
צד כלכלי לבעיה: הצד של בעלי העסקים. עסק לא נגיש מפסיד
60,000-50,000 לקוחות פוטנציאליים. ואילו
מסעדה, למשל, המותאמת לבעלי מוגבלויות,
תזכה לקהל
לקוחות נאמן, שיודע ששם ימצא לא רק אוכל טוב אלא גם סביבה
ידידותית.
ומתברר,
שהתאמת בית העסק כרוכה, ברוב המקרים, בהוצאה כספית לא גדולה.
למשל: התקנת
מעלי ות מתאימות במקום מדרגות, ואמצעי שמיעה או שילוט ברור
(ללקויי-ראייה ועיוורים) זולים מאוד כשהם נעשים בזמן התיכנון הראשוני של
המבנה.
אחרי
שהבניין כבר קיים, ההתאמה נעשית יקרה יותר. ועדיין יש הרבה צעדים
שניתן
לעשות
בעלויות נמוכות מאוד. למשל, שילוט בולט ומואר יותר, או תפריט
במסעדה
באותיות
גדולות וקלות לזיהוי. הבעיה, מתברר, היא לא המחיר, אלא בעיקר
חוסר
המודעות.
קשה להרים
רגליים
מיהם בעלי
המוגבלויות, שעבורם לא כל מבנה הוא נגיש? מדובר בכמה
קטיגוריות,
מסבירים
יובל וגנר, יו"ר עמותת נגישות ישראל ותמר לובלסקי, יועצת נגישות
בעמותה.
"מוגבלי-הליכה ואנשים בכיסאות גלגלים; לקויי-ראייה ועיוורים; כבדי-שמיעה
וחירשים.
"מוגבלות
הליכה מתבטאת בכך שלפעמים לא יכולים להרים את הרגליים כמו כל אדם
אחר,
ומתקשים
ללכת במקומות עם מדרגות גבוהות מדי או חסרות מעקה. השירותים יהיו
לא
נגישים אם
לא יהיו בהם מאחזי יד או יהיו בהם שיפועים תלולים.
"לקויי-ראייה צריכים להיאבק במכשולים לא צפויים, למשל 'פטריות' הבטון
שעיריות
מניחות על
המדרכה כדי למנוע ממכוניות לחנות שם, או גומות ליד המדרכות.
לפעמים,
הפתרונות הם
פשוטים, כמו שורת אבנים לבנות בסיומה של המדרכה ותחילתו של הכביש
-
לפעמים זה
מספיק כדי לעזור ללקויי-הראיה לראות היכן המדרכה מסתיימת".
לעלות
ולרדת
אחת הבעיות
הנפוצות בעסקים לא נגישים היא בעיית המדרגות. הפתרון המתבקש
הוא,
כמובן,
מעלית - גדולה מספיק כדי שייכנסו אליה אדם על כסא גלגלים ומלווה.
צביקה
כסיף, יועץ
מעליות, מוסר שיש תקן מחייב למבני ציבור, ובהם יש חובה להתקין
מעלית
המיועדת
לשמונה אנשים. מעליות אלה גדולות מספיק לכסא גלגלים עם מלווה, אבל
כסא
גלגלים יכול
להיכנס גם למעליות קטנות, של שישה אנשים, המאפיינות יותר
בתים
פרטיים.
יש תוספות
נוספות שיכולות להקל: מעקה לאורך המעלית, או כפתורי מעלית
בגובה
הנכון, כך
שגם מי שיושב בכסא גלגלים יגיע אליהם.
מעלית
מיוחדת, לבניין שלא היתה בו מעלית, יקרה ב-20,000 עד 40,000 שקלים
ואף
יותר, מאשר
מעלית רגילה. זו הסיבה שבמקומות רבים ללא מעלית מעדיפים, במקום
להתקין
מעלית,
להסתמך על פתרונות כמו מעלונים (מתקן מתכת מתקפל, שנפתח למעין
מעלית
פתוחה) או
זחלילים (מתקן הנוסע על מדרגות, בדומה לשרשראות של נגמ"ש).
מחירי
המעלונים מתחילים ב-40,000 שקל, אבל יש להם מגבלות. "אחת המגבלות
היא
הצורך של
הנוסע ללחוץ כל הזמן על הכפתור כדי שהמעלון לא ייעצר", אומר כסיף.
"יש
אנשים,
שהמוגבלות שלהם מונ עת מהם גם את הפעולה הזאת".
"יש בעיה
גדולה של תחזוקה של המעלונים", אומר האדריכל שמואל יחימוביץ',
ממונה
נגישות ארצי
בנציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות. "הרבה פעמים המעלון
סגור
כאבן שאין
לו הופכין, וכשמגיע רגע האמת מתברר שהמעלון לא נוסע, או שהוא
נתקע
באמצע הדרך,
מה שכמובן יוצר מבוכה גדולה גם למשתמש".
ואכן,
המעלונים במקומות ציבוריים נעולים פעמים רבות במפתח. כך, למשל,
משימה
פשוטה של
שיחה עם מחלקת ההשקעות בבנק עשויה להתברר כמבצע מסובך אם מדובר באדם
על
כסא גלגלים,
ומחלקת ההשקעות נמצאת, כמו במקרים רבים, בקומה השנייה.
אחד
הפתרונות: במוזיאון ישראל, למשל, נותנים בכניסה למבקש כרטיס מגנטי
מיוחד,
שאיתו הוא
מפעיל את המעלון.
לזחלילים יש
בעיות אחרות. "זה פתרון שעדיף לא להשתמש בו לטווח ארוך, מאחרשהשימוש בו נותן תחושה
מפחידה", אומר חיימוביץ'.
בכלל, לדברי
המומחים, פעמים רבות בתי עסק מנסים לחסוך ולמצוא פתרון זמני.
זה
אינו מופעל
כראוי, ובסופו של דבר מוצאים את עצמם בעלי העסק משלמים גם על
הפתרון
הזמני וגם
על התקנת מעלית.
לשמוע
ולראות
רבים חושבים
על נגישות במונחים פיזיים: למשל, מכשולים בפני כסאות גלגלים. אבל
חלק
גדול
ממכשולי הנגישות מתייחסים ללקויי-ראייה ושמיעה. וכאלה יש, למשל,
במעליות:
לקויי ראייה
לא תמיד יכולים להבחין במספרי הקומות על הכפתורים או על הצג.
ישנן כמה
שיטות לסייע ללקויי-ראיה ולעיוורים להשתמש במעלית. האחת: מספרים
בכתב
ברייל בנוסף
למספרים בכתב רגיל על הכפתורים, או מספרים רגילים בכתב בולט
(המחיר:
מ-5,000 שקל
למעלית ישנה); שיטה שניה: מערכת כריזה המציינת את הקומה ומה נמצא
בה
(במעלית
חדשה: מ-3,000 שקל). שיטה נוספת: צליל המושמע בכל קומה. עיוור
שנכנס
למעלית יכול
לספור את מספר הצלילים שנשמעו וכך לדעת כמה קומות עברו (כ-2,000
שקל
במעלית
חדשה, כ-5,000 ומעלה במעלית קיימת - כל המחירים הם אומדנים בלבד.
מחיר
מדויק נקבע
בהתאם למצבה של כל מעלית). "כשמדובר בתוספת למעלית חדשה,
מדובר
בהשקעות
קטנות יחסית למחירה של המעלית", אומר אמנון שרעבי, מנכ"ל
ישראליפט.
הפיתרונות
ללקויי הראיה הם רבים. חלקם נוגעים רק בבחירה נכונה של צבעים
או
בתאורה
נכונה - תוספות שלא מצריכות עלויות רבות. יש גם, למשל, תפריט בכתב
ברייל
- הקיים
ברשת אפרופו, ויש תפריט באותיות בולטות, שניתנות לקריאה על ידי
כל
לקויי-הראיה
(לא כולם יודעים לקרוא כתב ברייל) וגם על ידי אנשים רואים.
אצל
לקויי-שמיעה, הבעיה היא לרוב לאו דווקא בעוצמת הקולות, אלא בחוסר
היכולת
להבחין
בצלילים, במיוחד באותיות כמו ש, ס, צ, פ. "לקויי-שמיעה באים לבנק,
לסופר
או לדואר,
צריכים לתקשר ומתקשים", אומר יובל וגנר. "בארצות הברית זה נוהג,
שבאחת
מעמדות
השירות יש סמל של אוזן עם שני קווים. אותה עמדה מכילה מיקרופון
ואוזניות,
או מערכות
אחרות שמאפשרות לבעל מגבלת השמיעה לשמוע".
"מערכת כזאת
עולה כ-3,500 שקלים" אומר משה קילים, בעל חברת מהלב, המספקת
ציוד
עזר
ללקויי-שמיעה. על פי נתוניו, בארץ חיים כ-500,000 אנשים
לקויי-שמיעה.
במוזיאונים
קטנים ובאולמות תיאטרון קטנים ניתן להציב מגברים אישיים
(המחיר:
היטב
את1,650 שקל), שאותם משאילים בכניסה ללקויי-שמיעה. המגבר מאפשר
לשמוע
הדובר, תוך
סינון רעשי הרקע. באולם תיאטרון גדול כבר צריך שני משדרים מעל
הבמה
ואוזניות
(כ-14,000 שקל למגבר, 850 שקל לאוזניה). "מערכות כאלה מותקנות,
למשל,
בתיאטרון
הקאמרי ובתיאטרון גשר, ונמצאות בתהליך התקנה בתיאטרון האידי
ובתיאטרון
ירושלים"
אומר קילים. בתיאטרון הקאמרי יש, בנוסף לאוזניות, גם מערכת
להקרנת
כתוביות מעל
הבמה המיועדת לכבדי שמיעה ומופעלת בימים מסויימים. לדברי
הקאמרי,
היוזמה הזאת
הביאה לגידול בקהל שמגיע לתיאטרון.
"מלונות כמו
שרתון והרודס באילת וסיטי טאואר ברמת גן רכשו מערכות שכוללות
טלפון
עם הגברה,
מערכת התראה בפני מצב חירום, או שעון מעורר עם כרית רוטטת".
לדחוף
ולחוקק
עמותת
נגישות ישראל, שהוקמה לפני שנתיים, מנסה להגביר את המודעות לנושא
הנגישות
ולקדם את
החקיקה בנושאים אלה. עמותה אחרת, בזכות, הצליחה, לאחר מאבק ארוך
ומתיש,
להביא
לחקיקת חוק שיוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות. למעשה, אושר רק חלק אחד
של
החוק, זה
המקים נציבות ממשלתית לשוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות. הנציבה
היא
הוסדר בחוק הוא החובהעו"ד אריאלה אופיר,
הפעילה שנים בתחום. נושא נוסף שכב
להסדיר
תחבורה ציבורית לנכים.
החלק השני
של חוק השוויון עבר בינתיים רק בקריאה ראשונה בכנסת, בעזרתם של
ח"כ
אילן גילאון
ושורת אירגונים הלוחצת לקידומו. חלק זה כולל פרק רחב בנושא
נגישות.
בינתיים,
מכין מכון התקנים סדרת תקנים בנושא נגישות. חלק כבר פורסם, האחרים
עדיין
בהכנה. עם
זה, מדובר בינתיים בתקנים לא מחייבים.
מה שיכול
להועיל אף יותר הוא פרויקט שמכינים הארגונים העוסקים בנושא: סקירה
מקפת
י הארץ לפי
מידת הנגישות שהם מעניקים לאנשים עםשל מוסדות, מבנים ובתי עסק
ברח
מוגבלות.
מרכז המידע הזה הוא בעצם "רשימה שחורה" (או "רשימה לבנה") של בתי
עסק,
והיא יכולה
לקבוע אל מי מהם יגיעו לקוחות עם מוגבלות, ומאילו מקומות ידירו
את
רגליהם.
וכדאי
לכולנו לזכור: מוגבלות זמנית קלה יש גם לנשים בהריון מתקדם, להורים עם
עגלת
תינוק,
לאנשים עם סלים, לאנשים מבוגרים - כמעט לכל אחד, בתקופה זו או
אחרת.
ובסופו של
דבר, מתן גישה נוחה מקל לא רק על קהל בעלי המוגבלויות אלא על
כולם:
תמיד נעים
יותר לעלות במעלית במקום במדרגות, ולראות שילוט ברור יותר.